איך לדבר עם הילדים על המצב הביטחוני

ילדינו לא גדלים באזורים בהם נשמעות אזעקות בדרך כלל ואתמול, הם התמודדו עם אירוע מפתיע ומעורר חרדה. לתוך תחושת הביטחון השגרתית, נכנסו פתאום דברים מטלטלים ללא הכנה מוקדמת: אזעקה, שיח על טילים, בומים, ריצה לממ"ד, חוסר וודאות וגם תחושת חוסר אונים.

אחד הדברים שמעוררים חרדה אצלנו, בני האדם, הוא תחושת חוסר האונים. ראו את זה ככלל על מנת לחזק את ילדיכם בכל גיל ובימים אלה: שדרו וחזקו בהם את כל מה ש-כן- יש להם שליטה עליו. המסר צריך להיות: "כן, זה היה מפתיע ומבהיל שפתאום היו בומים ושנאלצנו לרוץ לממ"ד, אבל יחד עם זאת יש לנו בבית מקום בטוח. האזעקה שומרת עלינו כדי שנדע לפני שצריך להיכנס אליו ואנחנו בטוחים בו". יש לנו הרבה שליטה, גם במצב חוסר הוודאות שארע היום.

 

* דברו איתם על הרגשות שלהם -  בהלה, חשש, פחד, דאגות. עודדו אותם לשתף אתכם ברגשות שלהם ורק הקשיבו בעדינות למה שעולה. אפשרו להם לאוורר את הרגשות הלא טובים ואל תנסו להקטין או לזרז אותם. יש להם מקום ולגיטימציה. אם הילד מעוניין לעשות משהו שירגיע אותו כמו: להעביר משחק לממ"ד שיהיה לו, לשים שם ספר שהוא אוהב - אפשרו לו.

 

* אם הילד שלכם מספר שהוא חושש - שאלו אותו – "מה יכול לסייע לך להרגיש בטוח יותר?" אולי הוא יבחר לישון עם בובה שנוסכת בו ביטחון. אולי לשים 'אבן אומץ' מתחת לכרית. אולי לקחת חפץ שירגיע אותו גם בבית הספר או בגן וכדומה.

 

* שדרו אופטימיות ורוגע - בצד הרגשות הקשים שעלו אצל חלק מהילדים, שדרו להם מסר שאומר בקרוב זה ייגמר (ייתכן וזה כבר מאחורינו). אנחנו יכולים להתמודד עם זה ולהתגבר על כל אתגר, גם אם הוא לא קל.

 

* אם הם שואלים על נסיבות המצב-ספרו אמת מוגבלת - לפי גיל הילדים תנו מידע פשוט וחלקי על מנת לא להפחיד את הילד ומבלי להוסיף להם מעמסה רגשית. ספרו לו שיש וויכוח בין קבוצות פלסטינאיות וביננו ואתמול , ביום ירושלים, זה התפרץ שוב. כל אחד מהעמים חושב שהארץ הזו שייכת לו ויש לפעמים אלימות כתוצאה מהמצב הזה. הפעם, זה התבטא בצורה הזו. יש לנו צבא חזק שמגן עלינו וכל פעם שנצטרך, נלך לממ"ד עד שזה יעבור וכל זה יהיה מאחורינו. אל תתנו להם עודף מידע ואל תכבידו עליהם רגשית.

לילדים קטנטנים בגיל הרך לא צריך להסביר דבר. הדבר היחיד שיש לומר הוא שרצנו לחדר המיוחד, היו קצת רעשים חזקים וזה עבר. תקלילו את הסיטואציה ואל תתנו מידע על נסיבות האירוע.

 

* אל תיבהלו אם בימים הקרובים הילדים ירצו לשוחח על כך - להעלות שוב ושוב את התחושות והחששות שלהם ממה שקרה. להיזכר באירוע, לשאול שוב שאלות שכבר שאלו. כל זה משקף תהליך של עיבוד של האירועים ורצון של הילד לעשות לעצמו סדר במה שקרה. זה רק עיסוק זמני.

 

* היו ערניים - אם הילד שלכם מוסיף להתעסק בנושא בשבועות הקרובים, ייתכן שיש לפנות לקבל עזרה מקצועית על מנת לסייע לו להתגבר על האירוע ולהתמודד עם החרדה. סימנים אפשריים לחרדה: ירידה בתיאבון, קשיים בשינה, התכנסות, רצון מופחת לצאת מהבית ולחברים, דיבור רב על הנושא או הימנעות נחרצת לשוחח עליו, רגרסיות לסוגיהן, מצב רוח ירוד וחוסר חשק לעשות דברים שנהג לעשות לפני.

 

* המשיכו בשגרת חייכם - ילדים הם סתגלניים ויש להם כוחות התמודדות. אפשרו להם לנהל שיגרה והאמינו בכוחם להתגבר.

 

* שמרו גם על עצמכם - שתפו את בן/בת הזוג/חבר ברגשותיכם ואווררו גם את הקושי שאתם חווים מהמצב הזה. שימו לב למה שאתם צריכים על מנת לגייס כוחות התמודדות.

 

בברכת שקט, שלווה וחוסן נפשי לנו ולילדינו.

ועד צור הדסה